החלטה בתיק בש"פ 8713/10

            בקשה להאריך את מעצרם של המשיבים זו הפעם השישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996.

1.         המשיבים ונאשם נוסף עומדים לדין באשמת ביצוע עבירות של שוד מזוין, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע. משיב 1 והאחר מואשמים גם בעבירה של גניבת רכב. בכתב האישום נטען כי המשיב 1, עלי סעיד (להלן: עלי), חסן עבד אלהדי (להלן: חסן) ורמי יאסין (להלן: רמי) קשרו קשר לשדוד את המתלונן שהינו חלפן כספים. סוכם כי רמי וחסן, כמי שגרים בסמיכות למתלונן, ימסרו למשיב 1 מידע אודות מיקום ביתו של המתלונן ושעות יציאתו לעבודה וכן יערכו תצפית בעת ביצוע השוד כדי להתריע מפני הגעת המשטרה. המשיב 1 ועלי אמורים היו לשדוד מהמתלונן שקית ובה שטרות כסף. המשיב 1 ועלי פנו, כך נטען, למשיב 2 וביקשו ממנו שיהיה שותף לשוד בכך שיסיע אותם לבית המתלונן לצורך ביצוע השוד וימלטם מהמקום ברכב מייד לאחר מכן. המשיב 2 נעתר. בהמשך גנבו המשיב 1 ועלי רכב (להלן: הרכב הגנוב) במטרה שישמש אותם בביצוע השוד. יום למחרת גניבת הרכב נפגשו המשיבים, עלי, חסן ורמי. ממקום המפגש יצאו חסן ורמי ברכבו של חסן לבצע תצפית על בית המתלונן ובהמשך מסרו למשיבים ולעלי מצית וקיבלו מהם מכשיר מירס לצורך ביצוע תצפית והתרעה בעת ביצוע השוד. המשיבים ועלי נסעו ברכב הגנוב אל בית המתלונן, בעוד שחסן ורמי נסעו למקום ממנו יבצעו את תצפית האבטחה על השוד. כאשר יצא המתלונן מרכבו אל עבר רכב שחנה מחוץ לבית, ובידו שקית אשר הכילה שטרות בסך של כ- 80,000 ש"ח, כרטיסי אשראי, צ'קים של לקוחות ומסמכים שונים, חסמו המשיבים ועלי את רכבו של המתלונן עם הרכב הגנוב ושדדו אותו כשהם רעולי פנים ומאיימים עליו באקדח טעון. המתלונן נאבק והמשיבים ועלי תקפוהו בכך שהיכוהו באמצעות האקדח, ירו באוויר ולאחר מכן בכתפו של העורר בכדי לגבור עליו, הכל בצוותא חדא. בהמשך נמלטו המשיבים ועלי עם הרכב הגנוב כשהשקית ברשותם, הציתו את הרכב הגנוב ונמלטו ברכב המילוט. יום לאחר השוד הגיעו חסן ורמי לבית משיב 1, שם נכח גם משיב 2, וקיבלו ממנו את חלקם בכספי השוד.

במהלך השוד נגרם למתלונן פצע ירי בכתף שמאל, שבר מרוסק בסקפולה שמאלית מלווה בהמטומה ברקמות הרכב, שברים מרוסקים בשלוש צלעות ושבר בצלע נוספת. הוא נזקק לניתוח בו נמצאו רסיסים מתכתיים בבית החזה וקליע תת-עורי בדופן האחורי של בית החזה ונזקק לאשפוז של כשבוע, עד שחרורו כשהקליע עודנו בגופו.

2.         עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרם עד תום ההליכים של המשיבים. בא כוח המשיב 1 הסכים למעצרו של מרשו עד תום ההליכים ומשכך הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. בא כוחו של משיב 2 טען כי אין ראיות מספיקות להוכחת העבירות המיוחסות לו. בית המשפט המחוזי דחה הטענה ועצר את המשיב 2 עד תום ההליכים. ערר שהגיש המשיב 2 על ההחלטה נדחה (כבוד השופט י' דנציגר, בש"פ 4306/09).

במאמר מוסגר יצוין כי כתב אישום נפרד בגין מעורבות במעשה השוד הוגש נגד עלי, שכן הלה נעצר אך כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום נגד המשיבים. לאחר מעצרו הורה בית המשפט על איחוד משפטו עם משפטם של המשיבים. רמי וחסן הורשעו כבר ביום 14.5.09 על-פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בשוד בחבורה ובקשירת קשר לפשע ודינם נגזר לעונשי מאסר.

3.         משפטם של המשיבים לא הסתיים בתוך תשעת החודשים שקצב המחוקק ועל כן הגישה המשיבה בקשה להאריך את מעצרם בתשעים יום, בקשה לה נעתר בית משפט זה (כבוד השופט גרוניס, בש"פ 9674/09). בקשה שניה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים אושרה אף היא (כבוד השופטת א' חיות, בש"פ 1708/09). בתוך כך, בקשה שהגיש המשיב 2 לעיון חוזר מהטעם של חולשת הראיות נגדו בצירוף חלוף הזמן נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא). המעצר הוארך בשלישית בתשעים ימים נוספים (כבוד השופטת מ' נאור, בש"פ 4050/10). הבקשה להאריך המעצר ברביעית התקבלה באופן חלקי, במובן זה שהמעצר הוארך ב- 45 ימים נוספים (כבוד השופט א' רובינשטיין, בש"פ 6055/10). בית המשפט נימק החלטתו בכך שלא ניתן לשחרר המשיבים נוכח מסוכנותם הרבה, ובה בעת העובדה שבתקופת ההארכה המבוקשת צפויות רק ארבע ישיבות נוספות, שתיים מהן לאחר תקופת ההארכה המבוקשת, מצדיקה מאמץ מיוחד לסיים התיק ולא די במספר הישיבות שנקבעו. לפיכך העמיד את תקופת המעצר על 45 ימים כך שאם תתבקש הארכה נוספת יהא זה לאחר קביעת לוח מועדים צפוף לסיום התיק.

הארכת מעצר נוספת אכן התבקשה. גם הפעם הורה בית המשפט על הארכת המעצר לתקופה של 45 ימים (כבוד השופט מלצר, בש"פ 7334/10). בית המשפט שב ועמד על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיבים, אשר אינה מאפשרת את שחרורם אף לא בשלב זה. עוד ציין את התרשמותו כי בבית המשפט המחוזי נעשה מאמץ מרבי לסיים את התיק וחלה התקדמות ממשית בהליך. בנסיבות אלה לא מצא בית המשפט כי יש להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. יחד עם זאת, בשל התארכות המשפט סבר כי יש מקום לפיקוח הדוק יותר של בית משפט זה ועל כן החליט לאפשר למשיבים להציע חלופת מעצר הדוקה שתיבדק על-ידי שירות המבחן ובמידה ותסקיר המעצר שיוגש בעניינם יהיה חיובי, הוא יוגש לבית משפט זה היה ותתבקש הארכת מעצר נוספת.

עתה מתבקשת הארכת המעצר השישית.

4.         המדינה מפרטת כי במועד הגשת הבקשה הקודמת הסתיימה פרשת התביעה ונקבעו ארבעה מועדי הוכחות לשמיעת פרשת ההגנה. מאז התקיימו שתי ישיבות הוכחות בהן העידו עדי הגנה, אולם בתום הישיבה האחרונה הודיעו באי כוח הנאשמים כי חלק מן העדים שזימנו לא התייצבו. בית המשפט הורה לסנגורים להציג רשימה של העדים שזומנו ולא התייצבו בכדי לבחון אם יש להוציא צווי הבאה נגד מי מהם וקבע דיון המשך ליום 2.1.2.10.

המדינה טוענת כי חרף העיכוב בתחילת המשפט בית המשפט עשה מאמץ משמעותי לקדם את שמיעת התיק על-ידי קביעת מועדים רבים והתיק מצוי כיום בשלהי פרשת ההגנה. בשלב זה קבועים שלושה מועדי הוכחות נוספים לשליש הראשון של חודש דצמבר, אף שכוונת בית המשפט לסיים את שמיעת הראיות כבר במועד הקרוב, 2.12.2010. להשקפתה, מסוכנותם של המשיבים רבה ונלמדת מן המעשים המיוחסים להם ומנסיבות ביצועם, כמו-גם מהשימוש בנשק חם לאור יום, כאשר המתלונן נורה ונפצע.

5.         בדיון בפניי הוסיף בא כוח המדינה כי לא עלה בידי שירות המבחן להכין התסקירים בזמן שנקבע. עוד הוסיף כי ככל ששביתת פרקליטי המדינה תימשך סביר כי לא יתייצב פרקליט מטעם המבקשת לדיונים הקבועים בתיק כבר לשבוע זה. עם זאת, המשיבה עומדת על בקשתה להאריך המעצר.

6.         בא כוחו של המשיב 1 מדגיש כי ספק רב אם המדינה אכן תתייצב לדיונים, מה שיגרום עיכוב נוסף בתיק. כן הדגיש כי עדי ההגנה הנוספים שנדרשת העדתם רבים והוא מעריך את מספרם בעשרים. הוא אינו סבור על כן כי סיום המשפט קרוב. עוד גרס כי מרשיו אינם צריכים לשאת בתוצאות התארכות שביתת הפרקליטים. הוא מציין כי הוצעו מפקחים לשירות המבחן וסבור כי יש להורות על שחרורו של מרשו לחלופת מעצר ללא דיחוי.

7.         בא כוחו של משיב 2 גורס כי התנהגות המבקשת נגועה במוסר כפול, שכן אין לקבל לדבריו מצב בו המבקשת עותרת להארכת המעצר אך נמנעת מהתייצבות לישיבת ההוכחות. הוא סבור כי התמשכות ההליכים ושביתת הפרקליטים מטות את הכף לטובת המשיבים ובפרט כאשר ההחלטה הקודמת על הארכת מעצרם היא למעשה החלטה על שחרורם אם יהיה תסקיר חיובי. הוא סבור כי אין להמתין עוד לתסקיר שירות המבחן ויש להורות על שחרורו של מרשו, ולחלופין להורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא לשם הגשת תסקיר. הוא מטעים כי עברו הפלילי של מרשו אינו מחמיר וחלקו במעשה התמצה בהיותו נהג הרכב. 

8.         בית משפט זה בהחלטות קודמות בעניינם של המשיבים, עמד על מסוכנותם הניכרת. מסוכנות זו אשר נלמדת מן העובדה שמדובר במעשה שבוצע בחבורה לאחר תכנון מוקדם וחלוקת תפקידים, תוך שימוש בנשק חם באופן שהביא לפציעה משמעותית של המתלונן, עומדת לטעמי בעינה גם כיום. יחד עם זאת, כידוע, ככל שהולך המעצר ומתארך מעבר לתשעה חודשים, גובר באיזון בין השיקולים השונים משקלה של הזכות לחירות ביחס למשקלו של האינטרס הציבורי בשמירה על הציבור ושלומו ובהבטחת האפשרות לנהל הליך שיפוטי תקין (ראו למשל: בש"פ 3638/08 מדינת ישראל נ' אבו ג'אנם (לא פורסמה, 7.5.08); בש"פ 8314/09 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסמה, 10.11.09); בש"פ 802/08 מדינת ישראל נ' גופמן (לא פורסמה, 11.2.08)). ואולם, גם כאשר משתנה מקומה של נקודת האיזון אין משמעם של דברים כי אין ליתן משקל גם לאינטרסים שיסודם באינטרס הציבורי הרחב. מטעמים אלה הוארך מעצרם של המשיבים לתקופות קצרות יותר בתקווה שהדבר יוביל לקידום ההליך, כפי שאכן קרה, שכן המשפט מצוי בשלב מתקדם. מטעמים אלה גם הורה בית משפט זה בהארכת המעצר החמישית כי שחרורם של המשיבים לחלפות מעצר הדוקה יישקל אם תסקיר המעצר בעניינם יהא חיובי.

            בשלב זה עיקר הקושי מצוי בכך ששירות המבחן לא הגיש במועד את תסקיר המעצר ושייתכן כי המבקשת לא תתייצב לדיונים בתיק. אכן, אני רואה קושי במצב בו המדינה מבקשת את המעצר אך נמנעת מלהתייצב לדיון בהליך העיקרי. יחד עם זאת, בשלב הדיון בפניי לא ניתן לדעת כיצד תתפתח השביתה וכתוצאה מכך כיצד ישפיע הדבר בהמשך על התייצבות באי כוחה של המשיבה לדיונים. בשלב הנוכחי ליבת הקושי היא היעדרו של תסקיר המעצר, שהרי גם בהתאם להחלטה בבש"פ 7334/10 שקילת אפשרות השחרור לחלופת מעצר מותנית בקבלת תסקיר מעצר חיובי. לאור האמור, ובעיקר בשים לב לכך שההליך מצוי בשלב מתקדם ומסוכנותם של המשיבים בעינה עומדת, ומנגד המשיבים מצויים במעצר זמן ממושך, אני מאריכה את המעצר בשלושים ימים. שירות המבחן יגיש לבית משפט זה בתוך 21 יום תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים וזה יובא בפני בית משפט זה במסגרת הדיון בבקשה להארכת המעצר, ככל שבתקופה זו לא יסתיים המשפט.

            בכפוף לאמור לעיל אני מקבלת את הבקשה.

           ניתנה היום, כ"ה בכסלו, תשע"א (2.12.2010).